רס"ל (במיל') יקיר טייטלבוים הי"ד
30.6.2002 – 28.6.2024, כ"ב בסיוון תשפ"ד
רס״ל (במיל׳) יקיר טייטלבוים הי״ד בנם של מרים ויהודה. נולד ב- 30.6.2002 במישיגן, ארצות הברית. בשנת 2007, כשהיה בן חמש, יקיר עלה לארץ יחד עם משפחתו. בילדותו יקיר היה יקיר ילד שקט, רך ועדין. הוא היה מתוק, נוח ואדיב בצורה יוצאת דופן, ונשאר כזה עד יומו האחרון. מגיל צעיר אהב מאוד טבע, במיוחד את ים המלח ואת המדבר. הוא הרגיש חיבור עמוק לארץ. כנער, בילה חלק גדול מזמנו הפנוי בטיולים, במיוחד במעיינות, בים, במדבר יהודה ובעיקר באזור ים המלח.
בגיל שש-עשרה למד יקיר על תרומת איברים, ומיד החליט להיות תורם ושזו משימת חייו. הוא חתם על "כרטיס אדי" והחל יוזמה אישית בבית הספר להגברת המודעות ולעידוד אחרים להצטרף. יקיר תכנן בסוף שירותו הצבאי לתרום כליה. לאחר נפילתו זכו שני אנשים בראייתם מחדש בזכות התרומה של שתי קרניותיו של יקיר.
במהלך התיכון יקיר היה חלק מתוכנית המנהיגות "דרך פרת", שם נחשף ללימודים, לערכים ולאוכלוסייה שהשפיעו עמוקות על אישיותו, כבוד הדדי לכל אדם מכל חלקי החברה הישראלית, רצון ללמוד מכולם, לחפש מכנה משותף ולהסכים שלא להסכים, בכבוד. בעקבות כך, לאחר התיכון יקיר היה חניך במכינה הקדם-צבאית "עין פרת״ בקיבוץ סופה. יקיר אהב מאוד את אזור עוטף עזה והיה גאה במיוחד שבילה שם שנה במסגרת המכינה. זו הייתה אחת השנים הטובות בחייו. שנה של חברות עמוקה, לימוד, טיולים בארץ, התנדבות ותרומה לקיבוץ.
במכינה שמע הרצאה מנציג חיל השריון שדיבר על מחסור במפקדים ועל הצורך במנהיגים חזקים. יקיר שינה מיד את תוכניותיו שבמקור כללו מיונים ליחידות מובחרות וביקש להתגייס לשריון. בקשתו התקבלה, ב-11 באוגוסט 2021 יקיר התגייס לשריון. משם הוא הגיע ליחידת טנקים מסווגת, "מלא"ר" מלך האריות. בהמשך הפך למפקד טנק. זה היה, כתבו אוהביו, אופייני ליקיר לבחור ללכת למקום שבו הוא הכי נדרש.
באחד מהיומנים הרבים שנמצאו לאחר מותו כתב יקיר:
"המושג 'אני' בעצם לא קיים, הדבר היחיד שקיים זה 'אנחנו'״יקיר
כך יקיר חי את החיים שלו, תמיד בחשיבה על הכלל ועל האחר. בן הדברים האהובים על יקיר היו לשבת לנגן גיטרה עם חברים ותמיד עם איזה בירה טובה. במיוחד באיזה טיול או מעיין עם חברים. המקומות האהובים על יקיר לטייל בהם היו עין עוזי ליד אבן ספיר, מצוקי דרגות מול ים המלח, נחל פרת וחוות צאן קדר, שבה התנדב ועזר בבנייתה בתקופת התיכון. בכל שישי פנוי מהמכינה או מהצבא, היה אפשר למצוא אותו בטיול או במעיין עם אחד מחבריו הרבים, ותמיד עם גיטרה ובירה.
יקיר האמין בכל לבו בשירות המדינה ובהגנה על עמו ועל ארצו. במהלך המלחמה היו לו מספר חברים שנהרגו או נחטפו, והוא ראה בכך שליחות אישית להחזיר את החטופים. ביום שישי ה-28.6.2024, יקיר נהרג מירי צלף בשג׳עיה שבעזה, בזמן שעזר לטנק אחר שנתקע. יקיר נהרג ב-כ"ב בסיוון תשפ"ד, כשהיה בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים ביום הולדתו העשרים ושניים.
יקיר היה רוצה שנמשיך לשמוח לאהוב, ולהנות עם כוס בירה
